<h1>הרוקח סימן שע"ט</h1>
<h2>דף פב.</h2>
דין חפיפה. בפ' מרובה (דף פ"ב) עזרא תיקן שתהא אשה חופפת וטובלת ופרכינן דאורייתא הוא את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו אמרי דאורייתא לעיוני דילמא מיסרך אי נמי דילמא מאוס מידי והוי חציצה ואתי עזרא ותיקן חפיפה. ואמר רב אשה לא תחוף לא בנתר ולא בחול נתר מיקטיף וחול מסריך. בנדה (דף ס"ו) דרש מרימר משמי' דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפי' בחמי חמה מאי טעמא קרירי משרי מזייה. ואמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה. ובמה מחלוקת בזמן חפיפה, לרב הונא אשה חופפת אפי' אחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שני ימים טובים של אחר השבת, פי' אילו לא הוה סלקא חפיפה חמשה ימים קודם טבילה לא הוו שרו לה למוצאי שני ימים טובים של אחר שבת, ומוצאי יום טוב לא מצי חייפא כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בליל טבילה מתוך שמהומה לביתה לא חייפא שפיר. ורב חסדא פליג שכן לא דנין אפשר משא"א דהתם מוכרח להיות קודם טבילה ד' ימים מיהו לא התירו אלא למוצאי ב' ימים של אחר השבת מפני מצות עונה דאי איפשר למיחף ביום שלפני טבילה משום יום טוב אבל בחול דאיפשר צריכה לחוף קודם ליל טבילה. ורב יימר סבר לא שנא ימים טובים חופפת ד' ימים קודם טבילה וטובלת יום רביעי אבל לא ליום חמישי דשפיר טפי למיחף בליל טבילתה למוצאי יו"ט מלהרחיק יום טבילה מיום חפיפה ה' ימים אבל ד' ימים שפיר טפי להתרחק ממה שתחוף בליל טבילתה. דרש מרימר הילכת' כרב חסדא וכדתריץ רב יימר, פי' כחומרי תרוויהו כרב חסדא דלא שרי להתרחק אלא בימים טובים ולא בימות החול וכרב יימר דאפי' בימים טובים לא שרי אלא לטבול ביום רביעי לחפיפה ולא יום חמישי. ורבין שלח באגרתי' משמיה דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה דהא בעינן סמוך לחפיפה טבילה ואוקי רבא אמורא עליה ודרש כדשלח רבין באיגרת, הא פליג אכולהי וסביר' ליה אפי' היכא דלא איפשר אין להרחיק טבילה מיום חפיפה אפי' ליום אחד להפסיק בנתיים. והלכתא חופפת וטובלת בלילה והילכת' אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכת' אהלכת' לא קשיא הא דאיפשר והא דלא איפשר, ופירש רבינו שמואל ורבינו שלמה איפשר לחוף ביום חופפת ביום וטובלת בלילה לא איפשר לחוף ביום כגון מוצאי יום טוב לא תחוף אלא בלילה בליל טבילתה. ואיבעיא להו אשה מהו שתחוף בלילה ותטבול בלילה מר זוטרא שרי ורב חנינא מסורא אסר ומייתי עובדא דרב נחמן בר יצחק שרא לאתתיה דריש גלותא למיחף בלילה ולטבול באותה לילה. ואמר רבא טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותה לילה שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול מאי בינייהו מיחף ביממא ומיטבל בליליא ללישנא קמא בעי למיחף ולמיטבל בו ביום ללישנא בתרא חופפת ביום וטובלת בלילה. ואף על גב דרב הונא ורב חסדא ורב יימר ומרימר כולהו סבירי להו דאין אשה חופפת בליל טבילתה כלל, לא קיימא לן כוותיהו אלא כמסקנא דתלמודא אשה לא תחוף אלא בלילה. וראיתי בפירושי גאונים קדמונים שפירשו הא דאיפשר הא דלא איפשר אם נזדמנה לה טבילה של מצוה מוצאי שבת דאי איפשר למיחף בשבת חופפת ביום מערב שבת וטובלת בלילה אבל בחול כל כמה דאפשר למיחף בלילה ולמיטבל בלילה סמוך לחפיפה שפיר טפי. והכי משמע לישנא דתלמודא דקאמר הלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה, ולא קאמר איפכא והלכתא אשה חופפת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא ביום ותטבול בלילה, משמע אשה לא תחוף אלא בלילה כן מצוה מן המובחר, והיכא דלא איפשר בליל טבילתה כגון היכא דמיקלעי לה טבילתה בליל ערב שבת או יום טוב אל תחוף מבערב. ומדקאמר נמי מאי איכא בין הני תרי לישני דרבא איכא בינייהו מיחף ביממא ומטבל בליליא משמע פי' אי שרי למיעבד או לא, אבל מיחף בליל טבילה משמע לכולי עלמא דשפיר דמי מדלא קאמר איכא בינייהו מיחף בליל טבילתה. מדקאמר נמי ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה, משמע היכי שרינן לה להפסיק בין טבילה לחפיפה היכא דלא איפשר. ומעשה רב שהורה רב נחמן בחול לאיתתיה דריש גלותא למיחף בליל טבילתה ומשמע אשה לא תחוף ערב שבת ותטבול במוצאי שבת אפילו לא אפשר כגון יום טוב שחל להיות במוצאי שבת דאי איפשר לה לחוף בליל טבילתה מפני יום טוב ואי איכא איפשר לחוף ביום ולטבול בלילה מפני שבת מוטב שנדחה טבילתה עד מוצאי יום טוב ותחוף בליל טבילתה ממה שתפסיק יום ולילה בין חפיפה לטבילה. וכמו שפירשנו היכא דאיפשר לא תחוף אלא בלילה כך פי' בתשובת ר"ת, וזה לשונו הא דאפשר לא תחוף אלא בלילה למעוטי דלא תחוף בערב שבת ותטבו' במוצאי שבת אלא תחוף למוצאי שבת, והא דלא איפשר כגון שחל יום טוב למוצאי שבת שאי אפשר לחוף ביום טוב וכן שאירעה טבילתה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים טובלת בלילה וחופפת ביום. וכהא מסקנא קיימא לן דסתם תלמודא ורבא ורב פפא סברי הכי והכי הוי מסקנא דכולי שמעתתא ולא כההיא דדריש מרימר ורב חסדא דסבירי להו כרב חנינא מסורא דאסר חפיפה בלילה ואותביה רב אדא בר אהבה ורבא ורב פפא ומסקנא דשמעת' סבירא להו כמר זוטרא דשרי חפיפה והילכתא כוותיה, וכן פסק רב יהודאי אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שבת היכא דאיקלע יום טוב למ"ש דלא מצי מיחף בלילה מכלל דסברי כדפרישי', וכן פסק רב אחאי בפרשת אחרי מות עכ"ל. ולשון השאלתות מצאתי היכא דאיפשר לחוף כגון בימות החול לא תחוף אלא בלילה היכא דלא איפשר למיחף בלילה כגון שחל ליל טבילתה בשבת או ביום טוב אז חופפת ביום ואפילו הוי יום טוב חמישי וששי וחל ליל טבילתה בשבת חופפת שפיר ביום ד' ולא תבטל עונתה. וכן פסק רבינו שמואל אם חלו שני ימים של ר"ה אחר השבת ואירע טבילתה בליל שני של ראש השנה דהשתא אינה יכולה לחוף בליל טבילתה ולא ביום השני שלפני טבילתה חופפת מערב שבת ומוטב שתקדים חפיפה קודם טבילתה יום או יומים משתאחר לשמש ביתה לילה אחת ותבטל מפריה ורביה. הרי כל הגאונים שוין דלית לן כדשלח רבין אשה לא תחוף ערב שבת ותטבול למוצאי שבת היכא דלא איפשר למיחף בליל טבילתה לא דחינן לה אפי' יום אחד עד מוצאי שבת כדי שתסמוך חפיפה לטבילה אלא חופפת מעי"ט או מערב שבת והיינו כדדרש מרימר וכדתריץ רב יימר דהיכא דחל טבילתה במוצאי ימים טובים איפשר דחייפא וטבלה בלילה דאפילו בחול כן מצותה כפסק השאלתות אשה לא תחוף אלא בלילה ומצינו למימר דרב יימר נמי סבירא ליה אבל נזדמן לה טבילה בליל שני ביום אחד בשבת דתחוף מערב שבת אע"ג דהוי יום רביעי ולא תדחה טבילתה יום אחד עד מוצאי יום טוב שני והנח להן לבנות ישראל אם אינן נביאות בנות נביאות הן עד כאן נוסח מגלילי מורי. עוד מלשון רבי ראיתי מצאתי במס' תרומות לרבינו שמואל ולרבינו שלמה המשבשים את הספרים שכתוב לא אמרו אלא לטהרות, דאדרבה לטהרות לא הצריכוה חפיפה וסגי בעיוני בעלמא דגרסינן בירושל' בפרק כל שעה נדה חופפת וטובלת פי' כהנת האוכלת בתרומה והאוכלת על טהרת תרומה נדה והיא כהנת חופפת וטובלת שלא תחלוק בין נדה לנדה.
ואמר רבי דיש לנו לומר גם סריקה צריכה מירושלמי דפ"ק דפסחים, שאם לא כן גם בשבת תחוף שהרי נזיר אף על פי שאסור בהסרת שער מותר לחוף ובלבד שלא יסרוק וצ"ע.
